כיצד תוכנית "אטומים למען שלום" הניחה את הבסיס לשאיפות הגרעין של איראן

המכה הצבאית האמריקאית על תוכנית הגרעין של איראן העמידה את דונלד טראמפ פנים אל פנים עם משבר שארצות הברית יצרה שלא במתכוון לפני עשרות שנים, וסיפקה לטהרן את הזרעים של טכנולוגיה גרעינית.

בפרברים הצפוניים של טהרן, כור גרעיני קטן משמש למטרות מדעיות של שלום. המשמעות האמיתית של כור המחקר בטהרן היא סמלית: הוא נשלח לאיראן על ידי ארצות הברית בשנות ה-60 כחלק מתוכנית "אטומים למען שלום" של הנשיא דווייט אייזנהאואר.

התוכנית נועדה לשתף טכנולוגיה גרעינית עם בעלות ברית שמוכנות לחדש את כלכלתן ולהתיישר בצורה הדוקה יותר עם וושינגטון בעולם שאז היה מחולק על ידי המלחמה הקרה. כיום, הכור אינו תורם להעשרת האורניום של איראן, מכיוון שהוא פועל על דלק גרעיני חלש מכדי להפעיל פצצה.

רוברט איינהורן, בכיר לשעבר בתחום בקרת הנשק, הצהיר כי ארה"ב העניקה לאיראן את ציוד ההתנעה, והוסיף כי הם לא היו מודאגים במיוחד מהפצת נשק גרעיני באותה תקופה. "אטומים למען שלום" נולד מנאום של אייזנהאואר באו"ם בדצמבר 1953.

איראן שקיבלה כור מחקר אמריקאי בשנת 1967 הייתה שונה מאוד מהמדינה הנשלטת כיום. בראש המדינה עמד אז מונרך, מוחמד רזא פהלווי. לרגל "אטומים למען שלום", הקצה פהלווי מיליארדי דולרים לתקציב של תוכנית גרעינית איראנית.

בשנת 1979 הפילה המהפכה האסלאמית את פהלווי. מאוחר יותר פנתה איראן לפקיסטן, ממנה רכשה מכשירי צנטריפוגה להעשרת אורניום. לדברי גארי סמור, תוכנית ההעשרה של איראן אינה תוצאה של סיוע אמריקאי אלא מבוססת על טכנולוגיה פקיסטנית.