נוף גיאופוליטי חדש והשפעתו על יוון וקפריסין
שישה חודשים לאחר עלייתו של טראמפ לשלטון, הנוף הבינלאומי נזיל ולא ודאי. ארה"ב, שהייתה פעם עמוד תווך של יציבות, הפכה לגורם של חוסר יציבות, המשפיע על האינטרסים של יוון וקפריסין.
מדיניות ההתפשטות הטורקית יוצרת בעיות קיומיות, בעוד שהיחסים הטובים בין ארדואן לטראמפ והשדרוג הגיאופוליטי של טורקיה מחמירים את המצב. מדיניות החוץ היוונית נחשבת לבלתי אמינה, עם יחסים קרים עם ארה"ב ובידוד דיפלומטי.
ההתיישרות של יוון וקפריסין עם עמדות אנטי-רוסיות בנושא האוקראיני לא הניבה תועלת, בעוד שהנושא הקפריסאי לא הוצג כעניין של פלישה וכיבוש. בעלות הברית שותקות לגבי הכיבוש הטורקי של קפריסין.
בנושא הקפריסאי, הדיון על אמצעים לבניית אמון (CBM) ופתיחת מעברי גבול לא הניב תוצאות. אלה הרואים בסוגיה הקפריסאית הבדל בין קפריסאים יוונים לקפריסאים טורקים מתעלמים מתפקידה של טורקיה, המבקשת שליטה על כל קפריסין.
במצב הגיאופוליטי הנוכחי, נדרשת אסטרטגיה חדשה בסוגיה הקפריסאית וביחסי יוון-טורקיה, כמו גם היפוך של ירידה פוליטית, תרבותית ומוסרית. יוון וקפריסין חייבות להפוך למדינות רציניות עם מדיניות חוץ רב-גונית.
יש צורך באסטרטגיה חדשה המעוצבת על ידי האזרחים, המובילה למדינה נורמלית עם זכויות מובטחות לכולם. אתונה וניקוסיה חייבות לנצל את האיזונים הגיאופוליטיים כדי לאלץ את טורקיה לקבל מדינה נורמלית במזרח הים התיכון.
מדיניות החוץ היוונית נמצאת בנקודת מפנה קשה והנושא הקפריסאי נמצא במבוי סתום. יש צורך בצעדים נועזים והתאמות רפלקטיביות.
מחבר: סטפנוס קונסטנטינידס