ניתוח: המבצע בקראקס ודוקטרינת מונרו

המבצע של ארצות הברית בוונצואלה הוא גרסה מודרנית של דוקטרינת מונרו, אשר מאז 1823 הגדירה את אמריקה הלטינית כאזור בעל אינטרסים חיוניים עבור ארצות הברית.

ההדחה של ניקולס מדורו היא לא רק "טיפול במנהיג סמכותני" אלא יישום ההיגיון שוושינגטון שומרת לעצמה את הזכות להתערב בחצי הכדור המערבי.

מאז תחילת המאה ה-20, ארצות הברית הכריזה על עצמה כשומרת ה"סדר" באמריקה הלטינית. במהלך המלחמה הקרה, דוקטרינה זו שימשה לבלימת הקומוניזם, ואילו לאחר 1991, היא שימשה לקידום דמוקרטיה וזכויות אדם.

כיום, ונצואלה, עם עתודות האנרגיה והערך הגיאופוליטי שלה, הפכה למוקד תחרות עם בייג'ינג. המבצע בקראקס שולח מסר ש"החוץ הקרוב" האמריקני אינו נתון למשא ומתן.

דוקטרינת מונרו, שנולדה ב-1823, התפתחה מהצהרה מגננתית למכשיר אכיפה. במאה ה-19, בריטניה הייתה הערבה השקטה לדוקטרינה, ואילו מאוחר יותר ארצות הברית הכריזה על עצמה כמגינת היבשת ושומרת הסדר הפנימי.

במהלך המלחמה הקרה, אמריקה הלטינית הפכה לאזור לבלימת הקומוניזם, כאשר הפיכות ומבצעים חשאיים כונו "יציבות". התערבויות אמריקאיות הן לעתים רחוקות ניטרליות ולעתים קרובות יוצרות חוסר יציבות חדש.

סנקציות, בידוד דיפלומטי ולחץ כלכלי באים בעקבות עובדות מוגמרות, כמו מעצרו של ראש מדינה מכהן, המהווה שבירה של הרטוריקה של "סדר מבוסס כללים".