51 שנות כיבוש: זיכרונות ונוסטלגיה של פליטים דור שני

הפלישה הטורקית בשנת 1974 סימנה את קפריסין, והותירה מאחור דור של פליטים. דור שני, שנולד לאחר הפלישה, גדל עם הזיכרונות והנוסטלגיה של השטחים הכבושים.

אישה, שנולדה בטראכוני, לימסול, חולקת את זיכרונות הילדות שלה מבתי פליטים ואת סיפורי אמה מוורושה, לפני הפלישה השנייה ב-14 באוגוסט. אמה, שעבדה במלון "לוזיאנה", נאלצה לנטוש את העיר.

סיפורי אמה על ורושה, פנאגיה כריסוספיליוטיסה ומלון "לוזיאנה" הפכו לתמונות שלה. בכיתה ה', בתערוכה בנושא "מסע על ענן", היא בחרה לנסוע לשטחים הכבושים, להעביר דרישת שלום לבת הים של "לוזיאנה" ולהתפלל לשחרור.

בבית הספר, התלמידים, בעיקר "עקורים", סימנו את הכפרים שלהם על המפה. "אני לא שוכח ואני נאבק" היה בכל מקום סביבם, עם אירועים המוקדשים לאדמה הכבושה. הכיבוש הגיע ל-51 שנים, תיל משולב באדמה הקפריסאית ופנטדקטילוס נושא את דגל הסהר.

מרוץ השליחים של הזיכרון נמשך, לילדי 1985 יש ילדים משלהם. זיכרון, כחוויה ומורשת, הוא דרך התנגדות ונקודת התייחסות.